פסק-דין בתיק ת"א 710630-07

לפני תביעה לתשלום חוב כספי.

1.         התובעת, עירית עכו, הגישה ביום 10.7.07 תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבע לתשלום הסך של 138,715 ש"ח, בגין חובות של הנתבע כלפיה עד ליום 26.3.07 (סע' 4 לכתב התביעה) עבור הנכס המסחרי, המצוי בעיר העתיקה בעכו, והידוע כתת חלקה 13 בחלקה 244 בגוש 18013 (להלן - "המקרקעין").

מתדפיס ממוכן של פנקסי התובעת, אשר צורף לכתב התביעה עולה, כי החיוב כולל הן חיובי ארנונה והן חיובי מים וביוב, וכן עולה מהתדפיס פרטי המקרקעין נשוא החיוב.

2.         טענות הצדדים

2.1       ביום 20.9.07 הגיש הנתבע בקשת רשות להתגונן, במסגרתה הודה כי הוא בעל הזכויות במקרקעין (סע' 2 לבקשה ולתצהיר).

הגנתו של הנתבע התבססה על שתי טענות:

הראשונה, כי מחודש יוני 2002 ועד יוני 2003 היו המקרקעין סגורים וללא שימוש (להלן - "התקופה בה היה הנכס סגור").

השנייה, כי מיום 1.6.03 ועד 30.5.05 הושכרו המקרקעין לצד ג' (להלן - "תקופת שכירות המשנה הנטענת").

התובעת בתצהיר עדותה הראשית ובסיכומיה, הכחישה כי קיבלה מהנתבע כל הודעה בנוגע למקרקעין בתקופות האמורות, וזאת בשונה מתקופות אחרות, לגביהן הודתה כי קיבלה הודעה על החלפת מחזיק, כפי שיפורט בהמשך.

2.2       בהתאם להחלטה מיום 13.5.08, ניתנה לנתבע רשות להתגונן, בהעדר תגובת התובעת לנטען בבקשה.

2.3       בתצהיר עדותו הראשית, שהוגש ביום 18.3.10, טוען הנתבע לראשונה, כי יש לחייבו רק בשליש מהסכום הנתבע, הואיל והוא בעלים של שליש מהמקרקעין בלבד.

2.4       כן טוען הנתבע לראשונה בתצהיר עדותו הראשית להתיישנות חלק מסכום התביעה; הואיל ורק בתצהיר עדותה הראשית של התובעת, אשר הוגש ביום 12.7.09, ניתן פירוט באשר לתקופות החיוב, הרי שתצהיר עדותו הראשית של הנתבע הייתה ההזדמנות הראשונה להעלאת טענה זו, ויש לבררה.

2.5       עוד טוען הנתבע, לראשונה בתצהיר עדותו הראשית, כי המקרקעין הושכרו לצדדים שלישיים בתקופות אשר לא צוינו בבקשתו למתן רשות להגן: מיום 1.1.96 ועד 31.8.00, מיום 1.9.00 ועד 31.5.02 (להלן - "תקופת שכירות המשנה הראשונה") ומיום 1.7.05 ועד 31.12.07 (להלן - "תקופת שכירות המשנה השנייה").

בסע' 9 לסיכומיה, אשר הוגשו ביום 21.3.12, מודה התובעת כי אמנם בתקופות שכירות המשנה הראשונה והשנייה הוחזקו המקרקעין ע"י שוכרי משנה, אך טוענת, כי הנתבע כלל לא חויב בתשלומים בגין תקופות אלה ולא נתבע בעטין; טענות התובעת התבררו כנכונות, כפי שיפורט בהמשך.

אשר לתקופה שמיום 1.1.96 ועד 31.8.00, הרי שלטענת התובעת בסיכומיה בגין תקופה זו לא נתבע חוב כלשהו מפאת התיישנות; טענה זו אינה מדויקת, כפי שיפורט.

2.6       בסיכומיו, מעלה הנתבע, לראשונה, טענות נוספות בדבר זיהוי המקרקעין בתביעה, שטח המקרקעין, גובה הריבית הנדרש והמסמך שצורף לכתב התביעה.

יאמר כבר כעת, כי אין בדעתי להידרש לטענות עובדתיות חדשות המועלות לראשונה בסיכומים. כל טענותיו החדשות של הנתבע צריכות היו להיטען עוד בבקשתו למתן רשות להתגונן, ולכל המאוחר (אם בכלל) בתצהיר עדותו הראשית. הרחבת חזית בה נקט הנתבע (אף בין תצהיר עדותו הראשית לתצהיר שתמך בבקשתו למתן רשות להתגונן) היוותה שיטה עבור הנתבע במסגרתה של תובענה זו, ואין בידי לקבלה.

למעלה על הדרוש אציין, כי לכל טענותיו של הנתבע נמצא מענה במסמכי התובעת, בפרט ובמיוחד לעניין זיהוי המקרקעין ושטחם, ואין לי אלא להפנות את הנתבע לנספח 2 לתצהיר עדותה הראשית של התובעת, אליו אתייחס בפירוט בהמשך.

3.         ראיות התובעת